תלמידים מופנים לאבחון על ידי הוריהם או על ידי הצוות החינוכי של ביה"ס.

הסיבות השכיחות להפניית תלמיד לאבחון:

• הפנייה לאבחון בכיתות היסוד (כיתות א'-ב')- כאשר מפנים לאבחון בכיתות היסוד,  יש לעשות הבחנה בין לקות למידה לבין חוסר בשלות. ייתכן שתלמיד צובר פערים לימודיים בכיתות היסוד בגלל שעלה לכיתה א' לא בשל ולכן אינו פנוי ללמידה. לפיכך מומלץ להפנות לאבחון בסוף כיתה ב' ולא לפני כן כדי לאפשר לילד את תקופת ההסתגלות לה הוא זקוק. לחילופין, כאשר תלמיד עלה לכיתה א' בשל, אך הוא מתקשה ברכישת מיומנויות היסוד (קריאה וכתיבה) יש להפנותו לאבחון, על מנת למנוע צבירת פערים ומתן מענה מיידי לקשייו.

• תלמיד מופנה לאבחון כאשר קיים פער בין תפקודו לתפקוד המצופה בגילו.

• ניכר פער בין יכולותיו הקוגנטיביות להישגיו הלימודיים.

• מטרת האבחון הדידקטי הינה להבין את מקור קשיי הלמידה של הפונה (קושי רגשי, לקות למידה, יכולת נמוכה, לקות הוראה), ובעקבות זאת להציע תוכנית עבודה מותאמת.

• פער משמעותי בין יכולת ההבעה בע"פ לבין ההבעה בכתב, אשר מלווים גם בשגיאות כתיב רבות.

 

התחומים הנבדקים באבחון:

• יכולת זיכרון חזותי ושמיעתי.

• תפיסה מילולית ובלתי מילולית.

• תפקודים ניהוליים (מתקשר לתחום הקשב והריכוז).

• שפה: מנגנונים העומדים בבסיס רכישת המיומנויות הבסיסיות(שיום, שטף שפתי, מודעות פונולוגית).

• מיומנויות קריאה והבנת הנקרא.

• כתיבה וכתיב (עיצוב האותיות, קצב, רמת ההבעה בכתב, תקינות הכתיב).

 

 ממצאי האבחון מצביעים על המקור לקשיים הלימודיים של התלמיד. בהתאם לכך, נבנית תוכנית עבודה לתלמיד ע"י מורה להוראה מתקנת, לשם צימצום הפערים הלימודיים. תוכנית העבודה נבנית לפי תחומי החוזק של התלמיד עליהם ניתן להישען, כדי לבסס מיומנויות שלא נירכשו.